כשמדובר בהתפתחות אישית, פריצת גבולות ויציאה מאזור הנוחות, רובנו נופלים באותה המלכודת: אנחנו מחפשים ודאות. אנחנו רוצים לראות את המפה השלמה, לדעת בדיוק מה תהיה כל תוצאה ולהבטיח לעצמנו מראש שהדרך תהיה בטוחה ונטולת טעויות. אך המציאות מלמדת אותנו שהמקומות שבהם קורית הצמיחה האמיתית הם בדיוק המקומות שבהם אין לנו מפת דרכים.
מי ששמעתי ממנו את זהל ראשונה הוא היועץ ליאור יונתן חיימוב, תחשבו על זה כך, עולם הידע והחוויות שלנו לשלושה אזורים מרכזיים. פריצת הדרך האישית שלך לא מחכה במקומות הציבוריים והמוכרים, אלא בדיוק במקום שבו הפחד והסקרנות נפגשים.
מודל שלושת האזורים: איפה אתם נמצאים?
כדי להבין איך לצאת מאזור הנוחות מול עצמנו, כדאי תחילה למפות את האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות שלנו:
-
אזור A (מה שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים): זהו אזור הביטחון המוחלט. אלו המיומנויות, ההרגלים והידע שכבר רכשנו. נוח לנו שם, אין שם הפתעות, אבל גם אין שם שום חידוש או צמיחה.
-
אזור B (מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים): זהו האזור של הלימוד המבוקר. אנחנו יודעים איזה ידע חסר לנו ( למשל: ללמוד שפה חדשה או להבין נושא מסוים) ויודעים איפה לחפש את התשובות.
-
אזור C (הלא נודע המוחלט): זהו האזור שבו אין לנו שמץ של מושג מה ואיך. אין שם תשובות מוכנות מראש, אין ניסיון קודם להישען עליו, ואין לדעת מה נקבל בצד השני.
רוב האנשים נמנעים מלהתקרב לאזור C מכיוון שהוא מעורר אי-ודאות. אך דווקא שם, במקום שבו הכל פתוח, מתרחשים הדברים הכי מעניינים, יצירתיים ומשני חיים.
מטאפורת הרכב בערפל: היגיון של צעד אחד
הטעות השכיחה ביותר בדרך ליישום שינוי או פריצת דרך היא הציפייה לראות את סוף המסלול עוד לפני שהתחלנו לצעוד. אנחנו מחכים שתהיה לנו תוכנית מושלמת ל-100 הצעדים הבאים, ועד שהיא לא קיימת, אנחנו נשארים במקום.
אך האמת היא שלא צריך לראות 100 צעדים קדימה. מספיק לעשות צעד אחד קטן עכשיו.
דימוי מועיל להבנת התהליך הוא נהיגה ברכב בלילה ערפילי. פנסי הרכב אינם מאירים את כל הדרך עד ליעד הסופי; הם מאירים רק את 100 המטרים שלפני השמשה. אף על פי כן, שום נהג לא נעצר בצד הדרך וממתין שהערפל יתפזר לחלוטין. מביטים על ה-100 מטרים הגלויים, נוסעים אותם, וככל שמתקדמים, נחשפים 100 המטרים הבאים.
כאשר ממשיכים לנסוע בצורה זו, תכליתית ועקבית, מגיעים לרגע שבו מסתכלים במראה האחורית ומגלים שעברנו כבר 10 קילומטרים. הרעיון אינו לדעת הכל מראש, אלא לסמוך על היכולת להתמודד עם מה שייחשף בדרך.
איך מתחילים לפעול בתוך אזור C?
יציאה מאזור הנוחות מול עצמנו אינה דורשת מהלכים דרמטיים או סיכונים בלתי מבוקרים. היא דורשת מיקוד בכאן ועכשיו ובפעולה הקטנה ביותר האפשרית:
-
זיהוי הפעולה המינימלית: לשאול את עצמנו מה הדבר הכי קטן וקרוב שאפשר לעשות עכשיו לגבי הנושא שמעסיק אותנו.
-
יצירת מגע ראשוני: להרים טלפון, לשאול שאלה, לקרוא חומר ראשוני או פשוט לכתוב את הרעיון על דף.
-
שחרור מהתוצאה הסופית: להבין שהמטרה של הצעד הראשון היא לא לפתור את הבעיה כולה, אלא ליצור תנועה.
מה עושים אם הפחד מאי-ודאות משתק אותי? מבינים שהפחד הוא תגובה טבעית למעבר מאזור A לאזור C. הדרך להתגבר עליו היא לא לחכות שהוא ייעלם, אלא להקטין את גודל הצעד הראשון עד שהוא כבר לא מאיים.
איך יודעים אם צועדים בכיוון הנכון אם לא רואים את הסוף? מעריכים את הדרך לפי התנועה והתחושה ולא לפי המרחק שנשאר. בדומה לנסיעה בערפל, כל עוד נחשפים מטרים חדשים מולכם, אתם בתנועה קדימה.
