האינטואיציה בשיחה הראשונה עם כל לקוח חדש היא לעיתים כלי העבודה המדויק ביותר שעומד לרשותנו. חשוב לזכור: תהליך עיצוב הוא שיתוף פעולה. כדי להגיע לתוצאות מעולות, נדרשת כימיה טובה והבנה הדדית. לכן, אנחנו בוחנים לא רק האם העסק מתאים לנו, אלא האם הלקוח מתאים לדרך העבודה שלנו, לפני שהופכים למה שניתן להגדיר כ"דרקון" שואב אנרגיה.
מניסיון, אלו שלוש הנורות האדומות שצריכות להדליק אצלנו אזהרה:
רשימת הלקוחות השחורה
הלקוח מציין שעבר מספר מעצבים קודמים בטווח זמן קצר, וכולם ללא יוצא מן הכלל תוארו כ"לא מקצועיים", "לא מבינים" או "לא מספיק טובים". השורה התחתונה: אם אף אחד מהקולגות שלנו לא הצליח לרצות אותו, סביר להניח שהבעיה אינה טמונה בכישרון שלהם. לרוב, הלקוח הזה ימשיך את דפוס הפעולה שלו, ורוב הסיכויים שאנחנו נהיה השם הבא ברשימה השחורה שלו.
תסמונת הקופי-פייסט
לקוח שמגיע עם דוגמה ספציפית ודורש: "בדיוק ככה, אחד לאחד". השורה התחתונה: דרישה להעתקה מדויקת מונעת מאיתנו להפעיל את הערך המוסף שלנו: החשיבה והיצירתיות הייחודית לעסק של הלקוח. מעבר לבעייתיות האתית והמשפטית שבהעתקה, לקוח שמתעקש על העתקה אינו מחפש מעצב, אלא "מבצע טכני", וזהו פער בתיאום הציפיות שקשה לגשר עליו.
זיהוי נורות אזהרה בזמן אינו נועד לפסול לקוחות, אלא לשמור על האינטרסים של שני הצדדים. פרויקט מוצלח דורש אמון, כבוד הדדי למקצועיות ושיח פתוח. כאשר האינטואיציה מאותתת שיש בעיה בבסיס התקשורת, לעיתים מוטב לומר "לא" בנימוס, כדי להשאיר מקום ללקוחות שבאמת יעריכו את תהליך העבודה והתוצאה הסופית.
