יצירת לוגו היא תהליך של זיקוק. המטרה היא לקחת עולם שלם של ערכים, רעיונות וקונספט אחד, ולצמצם אותם לצורה אחת פשוטה, זכירה ואייקונית. בתהליך עיצוב לוגו לקהילת "מומנטום", ניתן לראות כיצד מתרגמים מסר מופשט לפתרון ויזואלי בשלושה שלבים:
פירוק הקונספט למילות מפתח
במקרה של קהילת נטוורקינג לעסקים צעירים, המושג שנבחר היה "מומנטום". הפירוק שלו למילות מפתח מיידיות סיפק את המצפן העיצובי: תנועה, התחלה, צמיחה והמשכיות. אלו אינם ערכים עיצוביים, אלא רעיונות שצריכים לקבל ביטוי צורני.
מציאת הדימוי המקשר (הקשר המקום)
כדי שהצורה לא תהיה מופשטת מדי, מחפשים את נקודת המפגש שבין המסר לבין הקהל. כאן נכנסה לתמונה הנוסטלגיה המקומית של פתח תקווה כ"עיר הפרדסים".
-
האתגר: איך משתמשים ב"תפוז" – צורה סטטית ומוכרת , מבלי ליפול לקלישאה של איור ריאליסטי?
-
הפתרון: השאלה אינה "איך מציירים תפוז", אלא "מהם המאפיינים הצורניים של תפוז" (מעגל, שלמות, טקסטורה, מבנה) ואיך ניתן לשבש אותם כדי להכניס בהם אנרגיה ותנועה.
מניפולציה צורנית: הפיכת הסטטי לדינמי
כדי להפוך רעיון לצורה, מבצעים פעולות עיצוביות שמשנות את התחושה שהצורה משדרת:
-
דינמיות: במקום עיגול סגור ומושלם, נעשה שימוש בחתכים, זוויות וקווים שיוצרים אשליה של הטיה ותנועה קדימה.
-
סימבוליקה: הצורה לא מנסה "להסביר" מה העסק עושה, אלא "לתאר" את האנרגיה שלו. זו הסיבה שהסמל נשאר נקי – ברגע שמכניסים יותר מדי פרטים, המסר הולך לאיבוד והצורה מפסיקה להיות סמל והופכת לאיור.
קישוריות ויזואלית (שפת-על)
בשלב האחרון, מחברים את הצורה החדשה לערכים ויזואליים קיימים. השימוש בפלטת צבעים מוכרת הוא הדרך של העין האנושית ליצור חיבור רגשי מיידי. הצבע לא רק מעטר את הצורה, הוא מגדיר את ה"שייכות" שלה למשפחה רחבה יותר.
